לא התקיימה עילה לפינוי אגודת צער בע"ח בר"ג מהמושכר

זוהי תביעה לפינוי דיירת מוגנת ממושכר בגין אי תשלום דמי השכירות המוגנים.

השאלה האחת הצריכה הכרעה בתיק זה הינה, האם - אם לאו - יש באי תשלום דמי השכירות, בנסיבות מקרה דנן, כדי להוות ניתוק בהמשכיות התשלומים.

מבוא ורקע

1.         התובעים הינם הבעלים של חלקה 144 בגוש 7093, המצויה ברח' חפץ חיים 4, בתל אביב. בקטע הדרומי של החלקה בנויים סככות, כלובי חיים מקורים ובלתי מקורים וחצרות (להלן: " המושכר").

2.         הנתבעת, עמותת צער בעלי חיים רמת גן והסביבה (שתיקרא להלן: " העמותה"), הינה דיירת מוגנת במושכר, המנהלת בו משך שנים רבות בית מחסה לבעלי חיים (להלן: " בית המחסה" או " הכלבייה")

            יצויין, כי הגם שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים על קיומו של חוזה שכירות בכתב בין התובעים לנתבעת - חוזה כאמור לא הוצג על ידי מי מהצדדים.

3.         בתביעה שבכאן עותרים התובעים לפינוי הנתבעת מהמושכר, עקב אי תשלום דמי השכירות החודשיים, לתקופה כוללת של 8 חודשים.

            התובעים סומכים תביעתם על עילת פינוי, אחת ויחידה, הקבועה בסעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק") לפיה, תקום לבעל הבית עילה לפינויו של דייר מוגן ממושכר באם " הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו".

טענות הצדדים

4.         הגם, שכאמור, לא הוצג חוזה שכירות על ידי מי מהצדדים, טוענים התובעים כי על פי המוסכם בין הצדדים, דמי השכירות החודשיים (אשר עמדו במועדים הרלוונטיים לתביעה על סך 1,115 ש"ח) השתלמו מדי חודש, באמצעות 12 שיקים שהועברו על ידי הנתבעת בראשיתה של כל שנה.

            לטענת התובעים, בראשית שנת 2005 לא המציאה הנתבעת את השיקים, כמתחייב, ורק לאחר פניית התובעים ובא כוחם לנציגי הנתבעת, זו האחרונה נאותה להעביר - בחלוף 5 חודשים - שיקים לכיסוי חוב דמי השכירות לשנת 2005.

            דא עקא, כי השיקים אשר נועדו לכיסוי התשלומים לחודשים  2005 / 12-10 חוללו עקב מתן הוראה לבטלם (להלן: " השיקים").

            לטענת התובעים, חרף הפניות החוזרות ונשנות מצידם לתקן המעוות, ולהמציא שיקים חילופיים לכיסוי חוב דמי השכירות לשנת 2005, כמו גם שיקים עתידיים עבור שנת 2006 - הנתבעת נמנעה מעשות כן.

            לשיטת  התובעים,  רק  בחלוף  למעלה  מחודש  מיום  שהוגשה  התביעה  (קרי: חודש יוני

2006), פנתה הנתבעת לתובעים בבקשה לשלם את דמי השכירות שבפיגור - או אז  סירבו לקבלם, בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבלו לעניין זה.

התובעים הכחישו נחרצות טענת הנתבעת כאילו זו האחרונה ביקשה לשלם את דמי השכירות, בזמן מן הזמנים, טרם מועד הגשת התביעה (18/5/06).

טוענים, איפוא, התובעים כי נוכח הפיגור בתשלום דמי השכירות, משך 8 חודשים רצופים (למן 5/06 - 10/05), קמה להם, כאמור, עילה לפינוי הנתבעת מהמושכר, עקב ניתוק בתשלום דמי השכירות.

5.         מנגד טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התובענה הוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול ציני של אי סדרים כספיים שהיו מנת חלקה של הנתבעת, בעקבות חילופי חברי ועד בה.

            לשיטת הנתבעת, עד ליום 22/8/05 נוהלה העמותה על ידי עמותת "תנו לחיות לחיות" וזו דאגה לתשלום דמי השכירות לתובעים. משחדלה האחרונה לנהל את העמותה ובשל סכסוך בין בעלי התפקידים בה, חוללו השיקים.